Shvouoth
Daf 5b
הלכה: וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה כול'. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כול'. 5b רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה וּשְׂעִיר עִזִּ֥ים חַטָּאת לַֽיי. חֵט שֶׁאֵין יוֹדֵעַ בוֹ אֶלָּא יי שָׂעִיר זֶה מְכַפֵּר. אֵין לִי אֶלָּא שָׂעִיר שֶׁלְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. שְׂעִירֵי רְגָלִים מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זֵירָא. וּשְׂעִ֥יר. וָי''ו מוֹסִיף עַל עִנְייָן רִאשׁוֹן. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת עֲוֹ֣ן הָֽעֵדָ֔ה. מַה נָן קַייָמִין. אִם בִּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן. עַל שִׁבְטוֹ מְכַפֵּר. אִם בְּשָׁעִיר שֶׁלְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אֵין כְּיוֹצֵא בוֹ לַדּוֹרוֹת. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשָׂעִיר שֶׁלְּרֹאש חוֹדֶשׁ. מַאי כְדוֹן. נֶאֱמַר כָּאן נְשִׂיאוּת עָוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נְשִׂיאוּת עָוֹן. וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים. מַה לְהַלָּן עָווֹן הַקְּרֵיבִין וְלֹא עָוֹן הַמַּקְרִיבִין אַף כָּאן עָוֹן הַקְּרֵיבִין וְלֹא עָוֹן הַמַּקְרִיבִין. מַה חֲמִית מֵימַר בָּטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא נֵימָא בְטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי יוּדָה חִלֵּק שִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן חִלֵּק שִׁיטַּת רִבִּי יוּדָן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים שֶׁאֵין מְכַפֵּר אֶלָּא תוֹלֶה. וַתְייָא כְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ לִתְלִייָה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה.
Traduction
R. Eléazar dit au nom de R. Oshia: pourquoi, selon R. Juda, le bouc offert lors de la néoménie donne-t-il le pardon pour les fautes inconscientes du commencement et à la fin? Du verset (Nb 28, 15) un bouc en sacrifice d’expiation à l’Eternel, on conclut que la faute connue de Dieu seul sera expiée par ce bouc. On connaît ainsi l’effet du bouc offert lors de la néoménie; d’où sait-on qu’il en est de même par le bouc des jours de fête? On le sait, dit R. Zeira, par la conjonction et en tête du mot bouc, qui implique une addition au premier sujet (savoir les fêtes). R. Zeira et R. Eléazar au nom de R. Oshia, R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan, expliquent l’avis de R. Simon, par ces mots (Lv 10, 17): Il vous l’a donné pour supporter le péché de la communauté. Or, de quel sacrifice s’agit-il là? Le 1er bouc, offert par la famille Nahshon, servait à pardonner les fautes de sa tribu; le 2e, spécial à la solennité de l’inauguration du tabernacle d’alors, ne saurait être rappelé dans d’autres générations; il s’agit donc du 3e, afférent à la néoménie (brûlé en expiation). Comment déduit-on du verset précité qu’il s’agit de l’homme pur qui mange de la chair impure? C’est que l’on y trouve l’expression ''supporter le péché'', dite aussi dans ce verset (Ex 28, 38): Aaron supportera le péché des saintetés; or, comme dans ce dernier verset il s’agit du péché des offrandes (si elles sont impures), non de ceux qui offrent, de même au texte précité il s’agit de l’offrande (impure), non de l’offrant (qui est pur). Qu’est-ce qui prouve le bien-fondé de cette analogie, et qu’il s’agit d’un homme pur mangeant de l’impur? Peut être est-ce à l’inverse, l’homme impur qui mange une sainteté pure? — Non, dit R. Yossé b. Aboun, il n’en est pas ainsi: comme R. Juda conteste l’avis de R. Meir (et n’admet pas l’égalité de pardon par n’importe quel bouc), de même R. Simon conteste l’avis de R. Juda (et n’admet pas que l’un puisse effectuer le pardon de l’autre (21)''Selon lui, le bouc de la néoménie ne provoque pas le pardon échéant au bouc des fêtes;or, si le premier bouc pouvait servir au pardon de l'homme impur qui a mangé du pur, ce serait empiéter sur le pardon a obtenir pour le bouc des fêtes, hypothèse contraire à la théorie de la distinction des pardons; donc, le premier bouc a en vue le pur qui mange de l'impur.''. R. Yohanan (qui vient d’établir toutes ces distinctions d’avis divers) reconnaît que, sans désaccord entre les docteurs précités, le bouc offert à l’intérieur ne provoque nul pardon hors de sa destination; mais il suspend la pénalité de la faute dont on a eu seulement la connaissance initiale. C’est conforme à l’interprétation faite par R. Yossa au nom de R. Zeira sur ces mots (Lv 16, 9): Il en fera un sacrifice d’expiation; ces mots superflus indiquent que ce sacrifice aura pour effet de suspendre une pénalité douteuse, non d’en modifier le but (en pardonnant d’autres cas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דר' יהודה. בכפרת שעיר ר''ח וכדפרישית במתני':
ואותה נתן לכם וגו'. טעמיה דר''ש מפרש בשעיר ר''ת דבשעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף כתי' ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וזה של ר''ת היה כדמפרש ואזיל דשלשה שעירים היו שם באותו היום שהוקם המשכן שעיר ר''ח ושעיר נחשון דבכל הנשיאים נאמר שעיר עזים א' לחטאת ושעיר של יום שמיני למלואים דכתיב ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ודריש לה לקמיה שהשנים אכלו ושל ר''ת הוא דנשרף:
מה אנן קיימין. דאיזה שעיר היה זה שאמר להם ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה:
על שבטו מכפר. מאי לשאת את עון העדה דקאמר:
אם בשעיר של יה''כ. כלומר בשעיר של מלואים ועל שם דיה''כ הוא ג''כ שמיני של פרישה כמו שמיני של מלואים באותו הפעם ומהתם הוא דגמרינן לפרישה דכ''ג קרי לי' יה''כ ועוד דבאותו היום נתכפר להן מעשה עגל וזהו השעיר לחטאת של בני ישראל:
אין כיוצא בו לדורות. והרי תשובתו של אהרן למשה היה שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה שהותרה אנינות אבל זה קדשי דורות הוא וא''כ אין זה שעיר של מלואים שאין כיוצא בו לדורות:
אלא כן אנן קיימין. על כרחך דאותו שעיר שנשרף של ר''ח היה:
מאי כדון. אכתי היאך שמעינן דהאי לשאת את עון העדה בטהור שאכל את הטמא הוא:
ונאמר להלן. בציץ ונשא אהרן את עון הקדשים:
עון הקריבין. טומאת בשר ולא עון המקריבין שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על הדם ועל החלב ועל הבשר של עולה שקרב בטומאה ומרצה הציץ שאין הבעלים צריכין להביא קרבן אחר:
אף כאן עון הקריבין. האוכל בשר קדש טמא והוא טהור:
מה חמית מימר. דדרשת ג''ש ומוקי לה בטהור שאכל טמא או נימר דעון העדה קאי על טומאת הגוף ובטמא שאכל בשר קדש טהור הוא דמכפר וכגון דלאו בר קרבן הוא כלל שלא היה לו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ומכפר כפרת שעירי הרגלים:
אמר ר' יוסי בר בון. דלא היא דטעמא דר''ש הוי משום דס''ל דאין אחד מכפר כפרת חבירו דכמו דר' יודה חלק שיטת ר''מ כלומר מחלק בשיטתו דר''מ ס''ל דכל השעירים כפרתן שוה הן ור''י חולק על שיטתו ומחלק כפרתן דקאמר שעירי רגלים ושל ר''ח הן דמכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אבל לא על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף דאותה שעיר החיצון של יה''כ מכפר כך הוא מחלק ר''ש בשטת ר' יודה וס''ל דאין של ר''ח מכפר כפרת של שעירי הרגלים וטעמיה דלא ס''ל שהוקבעה כפרה אחת לשניהם ואם אתה אומר דשל ר''ח מכפר על טמא שאכל טהור וע''כ בהאי דלאו בר קרבן הוא דהיינו טומאת קדש דאיירינן וא''כ זו היא כפרת של שעירי רגלים ואין שנים מכפרים כפרה אחת לדידיה והלכך הוא דקאמר דשל ר''ח בטהור שאכל טמא הוא דמכפר:
מודה ר' יוחנן. דמפרש טעמא דר''ש בשעיר של ר''ח דפליג על ר' יהודה ור''מ דסבירא להו שהוקבעה כפרה א' לשנים ולר''מ אפילו לשלשה ור''ש לית ליה כדאמרן מודה הוא דבשעיר הנעשה בפנים דכ''ע לא פליגי שאינו מכפר שום כפרה של אחרים אלא תולה ביש בה ידיעה בתחילה בלבד:
ואתיא. כהאי דדריש ר' יונה לטעמא דכתיב בשעיר הפנימי ועשהו חטאת משמע תקבעהו לשם חטאת זו שנאמר בו כדדרשי' לעיל מקרא דוכפר על הקדש שהוא לתלייה לכפרתו האמורה ושלא ישתנה לכפר כפרת אחרים:
Shvouoth
Daf 6a
שָׁעִיר שֶׁלֹּא קָרַב בָּרֶגֶל יִיקָרֵב בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. לֹא קָרַב בְּרֹאשׁ 6a חוֹדֶשׁ יִקָּרֵב לְהַבָּא. שֶׁמִּתְּחִילָּה לֹא הוּקְדְּשׁוּ קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר אֶלָּא לִיקָּרֵב עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Traduction
Un bouc qui n’a pas été offert lors de la fête pourra l’être le jour de néoménie; celui qui n’a pas été offert en ce dernier jour pourra l’être à la première fête prochaine; car, dès le principe, les sacrifices publics n’ont pas été déclarés saints qu’en vue d’être offerts sur l’autel extérieur (peu importe l’époque).
Pnei Moshe non traduit
שעיר שלא קרב ברגל. אפי' לר''ש קאמר ובתוספתא פ''א גרסי' הכי בהדיא ומודה ר''ש בשעיר שלא קרב ברגל יקרב בר''ת לא קרב בראש חדש יקרב ביה''כ לא קרב ביה''כ יקרב ברגל הבא שמתחלה לא הוקדשו קרבנות הציבור אלא על מנת שיקרבו על מזבח החיצון. כלומר שהרי על מנת שיקרב על מזבח החיצון הוקדש זה ולפיכך אם לא קרב בזה יקרב בזה שהכל על מזבח החיצון הוא קרב:
וְלֹא כְבָר כִּיפֵּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב חַג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְתַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת כְּמִי שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין כַּפָּרָה אַחַת. אָמַר רִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו כְּמִי שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין כַּפָּרָה אַחַת.
Traduction
⁠—Mais le pardon n’est-il pas déjà produit lors de la solennité du grand pardon? (A quoi bon offrir plus tard la victime ajournée)? R. Mena dit qu’en raison de ces mots (Dt 16, 16): la fête de Pâques, celle des semaines (Pentecôte), et celle des tentes, le pardon produit par l’offrande faite en l’un de ces jours équivaut à celui des autres jours. R. Aboun déduit cette égalité de ce que chacune d’elles pardonne l’impureté du Temple ou des saintetés.
Pnei Moshe non traduit
ולא כבר כיפר. כפרה זו ביום הכפורים. שהרי כשנאבד זה הקריבו אחר ביה''כ ואמאי יקרב ברגל הבא ולדברי ר''מ פריך דס''ל דכפרתן שוין הן. א''נ דעל דברי ר''מ דמתני' פריך דהואיל וכפרתן שוין הן מפני מה הן קרבין ברגל שאחר יה''כ והוא חג הסוכות מה שכבר כיפר שעיר של יה''כ דבשלמא חג השבועות ל''ק דאיכא למימר דנ''מ לטומאה שאירעה בימים שבין פסח לשבועות אבל בין יה''כ לסוכות ס''ד דאין סברא דבשביל אלו הד' ימים נאמר דקבעה התורה לכפרה במה שכבר כיפר ביה''כ שלפניו:
מכיון דכתיב וכו'. כלומ' מכיון דשעירי הרגלים בכולהו רגלים כתיבי א''כ שוין הן בכפר' אחת דמה שרגל זה מכפר רגל זה מכפר:
מכיון שכולן וכו'. כלומר אפי' למ''ד שבזה שוין הן שכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו נמי ככפרה אחת דמיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source